לבונה BOSWELLIA

בס"ד

לבונה זכה Boswellia

מסע מרפא מהתנ"ך אל המעבדה המודרנית

מאת: שולמית מנסה, הרבליסטית קלינית ורוקחת טבעית

"גלו את סוד הלבונה הזכה: שרף הלבונה (Boswellia), המוכר במקורותינו כ'לבונה זכה', הוא מהחומרים העתיקים והמסתוריים בתולדות האנושות. עבורי, כהרבליסטית קלינית, הלבונה היא הרבה יותר מניחוח קדומים. היא דמעות של מרפא, גשר חי המקשר בין עולם הרוח והמסורת היהודית לבין ביו-כימיה מודרנית פורצת דרך.

במאמר זה נצא למסע בעקבות השרף המוזהב: מהמבנה הבוטני הייחודי של העץ, דרך עומק המחשבה של חז"ל והרמב"ם, ועד למחקרים העדכניים ביותר על ריפוי הגוף והנפש. לסיום, נכיר את היישומים הקליניים והמוצרים הנרקחים כיום במעבדת 'השולמית' – המשיבים לחיים את הרוקחות המקראית."

חלק א': 

תיאור בוטני – תעודת הזהות של הלבונה

הלבונה (Boswellia) (באנגלית: Frankincense, בערבית: لُبَّان - לובּאן) היא שרף המופק מעצים השייכים למשפחת המילהיים (Burseraceae). משפחה זו ידועה ביכולתה לייצר שרפים ריחניים, והיא כוללת גם את המור (Commiphora myrrha).

1. המינים המרכזיים - קיימים כ-20 מינים שונים של עצי בוסווליה, אך שניים מהם בולטים במיוחד מבחינה רפואית ומחקרית. Boswellia sacra (לבונה ערבית): גדלה בעיקר בעומאן ובתימן. נחשבת לאיכותית ביותר לשימושי קטורת וקודש. Boswellia serrata (לבונה הודית): המין הנחקר ביותר כיום בעולם המדע. היא מתאפיינת בריכוז גבוה במיוחד של חומצות בוסווליה, האחראיות על סגולות המרפא של הצמח.

2. מאפייני העץ וסביבת הגידול - עצי הלבונה הם עצים נשירים, קטנים עד בינוניים, הניחנים בחוסן יוצא דופן. הגזע מסוקס ובעל קליפה דקה המתקלפת כשכבות נייר.

העלים מנוצים ומסורגים (במין ההודי השוליים משוננים). הפריחה מופיעה באשכולות של פרחים קטנים בגווני לבן, צהבהב או ורדרד.

העצים מסוגלים לצמוח בתנאי אקלים צחיחים וקשים, ואף להיאחז בסלעים חשופים במדבריות ללא קרקע פורייה.

3. מנגנון ייצור השרף (Exudate): דמעות של הגנה - השרף המפורסם של הלבונה אינו רק "מוצר", אלא מנגנון הגנה ביולוגי חכם. כאשר קליפת העץ נפגעת (בטבע או על ידי "פציעה יזומה"), העץ מפריש נוזל חלבי צמיגי שמטרתו לאטום את הפצע ולהגן על העץ מפני פלישת מזיקים וזיהומים. במגע עם האוויר, הנוזל מתקשה ומתגבש לגרגירים קשיחים המכונים "דמעות". צבען נע בין לבן חלבי, צהוב בהיר וענבר עמוק.

4. הרכב הכימי של השרף - הלבונה מורכבת משילוב ייחודי של חומרים:

65%-85% מקטע שרפי: כאן נמצאות חומצות הבוסווליה (Boswellic Acids) – הרכיב הפעיל העוצמתי ביותר במלחמה בדלקות.

25% גומי (Gum): חומרים רב-סוכריים.

5%-9% שמנים אתריים: המעניקים ללבונה את ניחוחה המובחן והמרגיע.

חלק ב':

הלבונה במקורות ישראל

מהמקרא, דרך חז"ל ועד לחכמי הרפואה

הלבונה תופסת מקום מרכזי ביהדות, לא רק כבושם, אלא כמרכיב חיוני בעבודת המקדש ובחיי הרוח. היא נתפסת כגשר שבין החומר לרוח: היא מנקה את האוויר (פיזית), מרגיעה את הנפש (קלינית) ומסמלת את עליית התפילה (רוחנית).

 הלבונה כמרכיב בקטורת הסמים

זהו האזכור המפורסם והמרכזי ביותר, שבו מוגדרת הלבונה כאחד מארבעת הסמים המפורשים שמהם הורכבה הקטורת שהוקטרה בכל יום על מזבח הזהב:

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: קַח לְךָ סַמִּים – נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה, סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה; בַּד בְּבַד יִהְיֶה" (ספר שמות, פרק ל', פסוק ל"ד).

התורה מדגישה "לבונה זכה". רש"י מסביר שהיא נקראת "זכה" מפני שהיא צריכה להיות נקייה מכל פסולת. הביטוי "בד בבד" מלמד שמשקל הלבונה היה צריך להיות שווה למשקל שאר הסמים שנמנו איתה. מבחינה רוחנית, הלבונה היא זו שנותנת את הניחוח המרכזי והנקי לקטורת.

סמל הערבות ההדדית: במדרש תנחומא (פרשת כי תשא) מוסבר שעל אף שהקטורת מכילה חלבנה שריחה רע, הלבונה הזכה היא זו שממתקת את התערובת. הנמשל: כשם שהלבונה הזכה והנקייה מתערבת עם החלבנה (המייצגת את הרשעים או את האיברים הפגועים בגוף), כך עם ישראל ערבים זה בזה. הלבונה מסמלת את כוח הצדיקים או את כוח המרפא שמסוגל להעלות גם את הדברים ה"ריחניים" פחות לקדושה.

 הלבונה בקרבנות המנחה – ה"אזכרה" של העני

בספר ויקרא, הלבונה מופיעה כחלק בלתי נפרד מ"מנחת הסולת":

"וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַה' – סֹלֶת יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ, וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְנָתַן עָלֶיהָ לְבֹנָה. וֶהֱבִיאָהּ אֶל בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים, וְקָמַץ מִשָּׁם מְלֹא קֻמְצוֹ מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ עַל כָּל לְבֹנָתָהּ; וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת אַזְכָּרָתָהּ הַמִּזְבֵּחָה..." (ויקרא, ב', א'-ב').

מדרש ויקרא רבה: שואל מדוע כתוב "ונפש כי תקריב". המדרש עונה שדרכו של העני להביא מנחה פשוטה של סולת, אך כשהוא מוסיף לה לבונה יקרה, הקדוש ברוך הוא אומר: 'מעלה אני עליו כאילו הקריב את נפשו'. הלבונה היא שהופכת את המנחה הדלה לריח ניחוח.

הלבונה מייצגת את הכוונה שבלב שנותנת למעשה הפיזי את ערכו הרוחני.

הלבונה נקראת "אזכרתה" – הריח שלה הוא זה ש"מזכיר" את המקריב לפני ה'.

"על כל לבנתה" אפילו אם חסר "קורט" מזערי, כפי שמלמד הספרא, המנחה פסולה.

לחם הפנים וסוד השימור

בכל שבוע הונחו על שולחן הזהב 12 חלות ("לחם הפנים"), ולצידן שני בזיכי (כלים) מלאים בלבונה - "וְנָתַתָּ עַל הַמַּעֲרֶכֶת לְבֹנָה זַכָּה; וְהָיְתָה לַלֶּחֶם לְאַזְכָּרָה, אִשֶּׁה לַה'" (ויקרא כ"ד, ז').

מדרש רבה מציין את "נס לחם הפנים" הלחם עמד שבוע שלם ונשאר חם וטרי. הלבונה שעמדה לידו סימלה את השימור. חז"ל ראו בלבונה חומר שמונע ריקבון ושומר על החיוניות, (מה שמתכתב עם תכונותיה המודרניות כנוגדת חמצון עוצמתית.)

 כש"הריח הטוב" נעלם -  מנחת חוטא וסוטה

התורה מציינת מקרים שבהם אסור להוסיף לבונה, וזה מלמד על מהותה כמרכיב של שמחה, זכות והדר:

מנחת חוטא: "לֹא יָשִׂים עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן עָלֶיהָ לְבֹנָה כִּי חַטָּאת היא" (ויקרא ה', י"א).

מנחת קנאות (סוטה): "לֹא יִצֹק עָלָיו שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן עָלָיו לְבֹנָה, כִּי מִנְחַת קְנָאֹת הוּא, מִנְחַת זִכָּרוֹן מַזְכֶּרֶת עָוֹן" (במדבר ה', ט"ו).

רש"י מסביר: "לפי שהלבונה לזיכרון וזו למזכרת עוון". הלבונה היא "ניחוח". החוטא או הסוטה אינם נמצאים במצב של קרבה ושמחה, ולכן מנחתם צריכה להיות "ענייה" ונטולת הדר. הרמב"ם מסביר שכשמונעים לבונה ממנחת חוטא, זה נועד לגרום לחוטא להרגיש את חסרון ה"ריח הטוב" בחייו בשל מעשיו.

הלבונה ומתן תורה (מדרש שיר השירים רבה)

ישנו מדרש יפהפה המחבר בין הלבונה לבין הדיבור האלוקי:

"בכל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא במעמד הר סיני, נתמלא כל העולם כולו בשמים... ומהיכן היה הריח? מן הלבונה." הלבונה נתפסת כריח המלווה את התגלות האמת. היא הצמח המקשר בין החושים האנושיים לבין השכינה.

בלימת המגפה וסודו של מלאך המוות

האירוע המרכזי שבו אהרון הכהן עוצר את המגפה (במדבר י"ז) מדגים את כוחה הדרמטי של הלבונה - "וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה... וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם. וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים, וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה".

התלמוד (מסכת שבת פ"ט ע"א) מספר שכאשר עלה משה למרום, מלאך המוות עצמו גילה לו את הסוד שהקטורת עוצרת מגפה. הלבונה, כמרכיב ה"נפש" בקטורת, היא ה"נוגדן" (Antidote) שהמוות נסוג בפניו. הזוהר מוסיף שקריאת פרשת הקטורת יוצרת "מעטפת הגנה" המטהרת את האוויר המזוהם פיזית ורוחנית.

בשיר השירים היא מופיעה כביטוי לאהבה ורוחניות: "מי זאת עולה מן המדבר... מקוטרת מור ולבונה" (שיר השירים ג', ו').

סמל לעושר ויופי, הנביא ישעיהו מתאר את העמים המביאים מנחה לירושלים: "כולם משבא יבואו זהב ולבונה ישאו ותהילות ה' יבשרו" (ישעיהו ס', ו').

חכמי המשנה והתלמוד הכירו היטב את תכונותיה המאלחשות והמרגיעות של הלבונה:

האלחוש לפני המוות, הגמרא במסכת סנהדרין מ"ג ע"א מתארת את החסד הגדול שעשו נשות ירושלים עם הנידונים למיתה: "היוצא ליהרג משקין אותו קורט של לבונה בכוס של יין כדי שתטרף דעתו". המונח "תיטרף דעתו" כאן אינו שיגעון, אלא סדציה (טשטוש) עמוקה להעביר את האדם למצב תודעתי שבו הנפש נפרדת מהסבל של הגוף. למנוע צער וסבל פיזי ברגעים האחרונים.

במדרשים על עשרת הרוגי מלכות (כפי שמתואר בפיוט "אלה אזכרה"), הלבונה מוזכרת כחלק מתהליך הטהרה והכנת הנפש לקראת העלייה למרומים בתוך הייסורים הקשים.

 בקבלת האר"י הלבונה מייצגת את ספירת החסד (מהשורש ל.ב.ן). היא נחשבת לאנטיביוטיקה רוחנית המסוגלת להתמיר חומר לרוח ולסלק "מזיקים" מחשבות שליליות ומתחים) אנרגיות של דין. משרה בהירות מחשבתית וזיכרון.

אסף הרופא (אסף בן ברכיהו, המאה ה-6–7 לספירה)

אסף בן ברכיהו מייצג את החיבור הקדום ביותר בין הרפואה המקראית לידע הבוטני המעשי. בספרו, שנכתב בעברית, הוא משמר מסורות שנחשבו לסודות רפואיים שעברו מדור לדור מאז ימי נח. לפי מסורת זו, השימוש בצמחי מרפא ניתן לנח על ידי המלאך רפאל כדי להילחם במחלות שהביאו הרוחות הרעות לאחר המבול.

כוח החיים (ויטליות), אסף ראה בלבונה את אחד ה"סמים" העיקריים שניתנו לאנושות כמתנה. עבורו, היא חומר בעל חיוניות הנלחם בכוחות הריקבון והחולי. הוא הגדיר אותה כבעלת איכויות של חום ויובש.

אסף הרופא מדגיש שהלבונה היא המרכיב הטוב ביותר לטיפול בשברים ובפצעים עמוקים. היא "מייבשת את הליחה הרעה" המונעת מהפצע להיסגר, ובכך מזרזת איחוי.

לטיפול עורי ושיקומי, הוא מפרט שימוש בשמן לבונה לטיפול בבעיות עור בקרקפת ובכל הגוף. (זהו תיקוף היסטורי מדויק לשימוש המודרני בלבונה במוצרי "השולמית" לשיקום עור פצוע, צלקות ופסוריאזיס – מצבים שבהם העור זקוק ל"סדר" ואיחוי מחדש).

בכתביו הלבונה משמשת כמרפא לקוצר נשימה וחןלי הריאות.

ניקוי הדם והכפרה, הוא קושר בין תפקיד הלבונה בקטורת בבית המקדש לבין ניקוי הדם מ"מרות רעות", תהליך המקביל לניקוי הגוף מרעלים ודלקות.

ב"שבועת הרופאים" שלו, מזכיר אסף הרופא את הצורך להשתמש בצמחי מרפא ביראת שמיים. הלבונה מהווה דוגמה לצמח הדורש מהרוקח דיוק וטוהר (בדומה ל"לבונה זכה") כדי שסגולתו תפעל.

הרמב"ם (רבי משה בן מימון, המאה ה-12–13 לספירה)

רבי משה בן מימון, בגישתו הרציונלית והקלינית, ראה בלבונה את "מנקה הנפש והגוף".

הרחבת דעתו של אדם: בספרו הפילוסופי "מורה נבוכים" (חלק ג', פרק מ"ה), מסביר הרמב"ם כי בבית המקדש, בשל השחיטה המרובה, היה עלול להיווצר ריח של "בית מטבחיים". הוא טוען שריח רע מסיח את דעת האדם וגורם לקוצר רוח. הלבונה, בריחה הדומיננטי, נועדה לטהר את האוויר ולמנוע נזקים בריאותיים המביאים לידי חולי ודכדוך. בפירושו למשנה הוא מציין שריח הקטורת היה כה חזק עד ש"לא הייתה אישה צריכה להתבשם בירושלים".

בכתביו הרפואיים (כמו "פרקי משה" ו"ספר הקצרת"), מסווג הרמב"ם את הלבונה כחומר "מחמם ומיבש". הוא סבר שהשכחה נובעת מעודף "ליחה" (לחות קרה) במוח, והלבונה מנקה ליחה זו ומחדדת את המחשבה.

הרמב"ם המליץ על הלבונה לחיזוק הקיבה, במיוחד במקרים של שלשול כרוני, בזכות תכונותיה המכווצות (Astringent).

שימוש חיצוני ושיקום רקמות, הרמב"ם השתמש בלבונה לעצירת דימומים מפצעים. הוא האמין שהיא מייבשת לחות עודפת ובכך מזרזת את תהליך האיחוי ומשקמת רקמות פגועות וצלקות.

הרמב"ם מלמד אותנו שריח טוב ומרפא הם בסיס הכרחי להרחבת דעתו של האדם ולבריאותו השלמה.

חלק ג: 

מסודות המקדש למחקר המודרני

הלבונה בראי המדע מפיטו-כימיה ליישומים קליניים

בעשורים האחרונים עברה הלבונה מהאצטבה המסורתית אל שולחן המעבדה. המחקר המודרני הצליח לבודד את הרכיבים שהופכים את השרף ל"תרופת פלא" לדלקות כרוניות, ומאשש את מה שידעו אבותינו לאורך הדורות.

1. המנגנון הביולוגי: כיצד הלבונה פועלת?

המוקד המרכזי של המחקר הוא השרף (Oleoresin), המכיל תערובת מורכבת של חומרים פעילים הידועים כחומצות בוסווליה (Boswellic Acids). המולקולה העוצמתית והנחקרת ביותר מביניהן היא ה-AKBA.

מנגנון ייחודי (מסלול ה-5-LOX): בניגוד לתרופות נוגדות דלקת סטנדרטיות (כמו איבופרופן או וולטרן) שעלולות לפגוע ברירית הקיבה, הלבונה פועלת במסלול סלקטיבי. היא מעכבת את האנזים 5-LOX, ובכך מונעת את יצירת הלוקוטריאנים – המולקולות האחראיות להיווצרות דלקות כרוניות במפרקים, במעיים, בדרכי הנשימה ובעור.

2. יישומים קליניים בשימוש פנימי

מחלות מעי דלקתיות (קרוהן וקוליטיס): זהו אחד התחומים המבטיחים ביותר. מחקרים (Gupta et al., 1997) הראו כי תמצית לבונה יעילה כמו תרופות מרשם (כגון Mesalazine) להשגת רמיסיה (הפוגה). במחקר על קוליטיס כיבית, 82% מהחולים שטופלו בלבונה נכנסו לרמיסיה, נתון הגבוה מהקבוצה שקיבלה תרופות סינתטיות.

בריאות המפרקים (Osteoarthritis): מחקרים קליניים הוכיחו ירידה משמעותית בכאב ושיפור בטווח התנועה תוך 7 ימים בלבד. הלבונה לא רק משככת כאב אלא גם מגינה על הסחוס על ידי עיכוב אנזימים מפרקי חלבון (MMPs).

אסתמה ומערכת הנשימה: בשל היכולת לעכב לוקוטריאנים הגורמים להתכווצות סימפונות, נמצא כי הלבונה מפחיתה את תדירות ההתקפים. כ-70% מהחולים במחקרים הראו שיפור קליני בתפקודי הריאה.

3. השפעה על הנפש: המדע שמאחורי הטקס

כאן המחקר המודרני פוגש את השימוש הטקסי העתיק. מחקרו המפורסם של פרופ' רפאל משולם (2008) זיהה בשרף רכיב בשם Incensole Acetate.

המנגנון: רכיב זה מפעיל תעלות במוח הנקראות TRPV3 המשפיעות ישירות על מרכז הרגש.

התוצאה: פעילות זו מייצרת השפעה אנטי-חרדתית ונוגדת דיכאון חזקה, מה שמסביר מדעית את תחושת ה"התעלות" והרוגע בטקסים דתיים ובזמן הדלקת לבונה.

4. דרמטולוגיה וטיפול חיצוני: "מזון על" לעור

בשימוש חיצוני, הלבונה פועלת כרכיב משקם רקמות עוצמתי, במיוחד כאשר היא ממוצה בשמן (המאפשר לחומצות הבוסווליה לחדור לעומק הדרמיס).

אנטי-אייג'ינג וגמישות: הלבונה מעכבת את האנזים Elastase האחראי לפירוק האלסטין. מחקרים הראו כי שימוש חיצוני בחומצות בוסווליה מפחית את חספוס העור, מטשטש קמטוטים ומעלה את ייצור הקולגן בעור שנפגע מהשמש.

 ריפוי פצעים וצלקות: שמן לבונה מעודד התרבות של פיברובלסטים (התאים האחראים על מבנה העור) ומסייע בארגון מחדש של סיבי קולגן. זהו תהליך קריטי לטשטוש צלקות ישנות ומניעת צלקות בולטות (קלואידים).

מחלות עור דלקתיות (פסוריאזיס ואקזמה): הלבונה פועלת כ"סטרואיד טבעי" ללא תופעות לוואי. היא חוסמת את מתווכי הדלקת בעור, ובכך מפחיתה משמעותית אדמומיות, גרד ונפיחות.

פעילות אנטי-מיקרוביאלית: מחקרים מצאו כי ללבונה יכולת לעכב חיידקי עור (כמו Staphylococcus aureus), מה שהופך אותה ליעילה בחיטוי עדין ובטיפול באקנה וזיהומים מקומיים.

5. ויסות סבום (שומן עורי) וטיפול באקנה

המחקר המודרני מראה כי ללבונה תפקיד כפול בטיפול בעור שמן ואקנתי:

איזון הפרשות שומן: חומצות הבוסווליה פועלות כחומר מכווץ (Astringent) עדין. הן עוזרות לווסת את פעילות בלוטות החלב (Sebaceous glands) ולצמצם הפרשת סבום עודפת, מבלי לייבש את העור בצורה אגרסיבית כפי שעושים חומרים סינתטיים.

פעילות אנטי-בקטריאלית: מחקרים הראו שהלבונה יעילה כנגד חיידק ה- Propionibacterium acnes (החיידק המרכזי שגורם להתפרצויות אקנה) וכנגד דלקות המתפתחות סביב הנקבוביות.

מראה מקום: מחקר שפורסם ב- Journal of Clinical, Cosmetic and Investigational Dermatology (Togni et al., 2014) מציין כי יישום מקומי של מיצוי לבונה עוזר משמעותית בשיפור המראה של עור שמן ומפחית את היווצרות הנגעים הדלקתיים.

דגשים מקצועיים לפורמולציה (ייצור)

עבור הרבליסטים ורוקחים טבעיים, המחקר מדגיש שני עקרונות קריטיים:

זמינות ביולוגית: חומצות הבוסווליה הן ליפופיליות (מסיסות בשמן). לכן, מיצוי (Maceration) של השרף בשמן זית הוא האידיאלי ביותר – החומצה האולאית בשמן הזית משמשת כ"משפרת חדירה" לשכבות העור העמוקות.

שמן אתרי מול תמצית שרף: חומצות הבוסווליה הכבדות אינן עוברות בזיקוק קיטור. לכן, כדי לקבל אפקט אנטי-דלקתי וטיפולי אמיתי (כמו במוצרי "השולמית"), יש להשתמש במיצוי של השרף הטחון עצמו ולא רק בשמן האתרי הריחני.

מראי מקום נבחרים (Select References)

Ammon, H. P. (2006). Boswellic acids in chronic inflammatory diseases. Planta Medica.

Gupta, I., et al. (1997). Effects of Boswellia serrata gum resin in patients with ulcerative colitis. Eur. J. Med. Res.

Moussaieff, A., et al. (2008). Incensole acetate elicits psychoactivity by activating TRPV3 channels in the brain. The FASEB Journal.

Calzavara-Pinton, P., et al. (2010). Topical Boswellic acids for treatment of photoaged skin. Dermatologic Therapy.

Togni, S., et al. (2014). A cosmeceutical formulation based on boswellic acids for the treatment of erythematous dermatoses. Clin. Cosmet. Investig. Dermatol.

חלק ד':

דיוק של רוקחת ב"השולמית"

אומנות המיצוי והיישומים הטיפוליים של הלבונה

במעבדת "השולמית", אנו משיבים לחיים את הרוקחות המקראית באמצעות תהליך ייצור קפדני ובלתי מתפשר. האתגר הגדול ביותר בלבונה הוא הנגשתה למטופל בצורה הטהורה והפעילה יותר.

אומנות הזיקוק והדיוק, תהליך הייצור שלנו

איכות המוצר הסופי מתחילה כבר בשלב חומר הגלם. כדי להבטיח איכות עילאית, אנו מבצעים תהליך של ברירה ידנית. אנו מנקים את השרף משאריות קליפת עץ, חול או סיבים בוטניים, עד לקבלת שרף נקי וטהור בלבד.

לאחר הניקוי, השרף נטחן לאבקה דקה במיוחד (Micro-milled), מה שמגדיל את שטח הפנים ומאפשר לכל חומצות הבוסווליה להשתחרר.

האבקה הטהורה עוברת מיצוי ממושך (Maceration) בשמן זית כתית מעולה. שיטה זו מבטיחה שחומצות הבוסווליה הכבדות (כמו ה-AKBA), שאינן קיימות בשמנים אתריים רגילים, יהיו נוכחות בריכוז מקסימלי בתוך השמן.

קו המוצרים הטיפוליים של "השולמית":

שמן לבונה טהור (High-Potency)

שמן לבונה טהור לטיפול בדלקות פנימיות (מפרקים, מעיים),טיהור הדם  וחיזוק חיסוני.

טיפ קליני: בשל ריכוז החומרים הפעילים והברירה הקפדנית, לשמן טעם עז ומר המעיד על איכותו. יש לטפטף שלוש טיפות מתחת ללשון ולמתקשים עם המרירות מומלץ לטפטף אותו לתוך קפסולות ריקות או לערבב בכפית דבש/סילאן

"קסם השולמית" קרם טיפולי - הרכב ייחודי של חמישה צמחי מרפא (אחוז גבוהה של שמן לבונה), הממריצים ומשפרים את זרימת הדם  באזור המטופל, הקרם חודר לעומק הרקמה ומשמש כ"בלם דלקת" מקומי לכאבי גב, ברכיים ושרירים תפוסים ובעלי יכולת חיטוי גבוהה לטיפול בפטריות וזיהומים כמו אזוב מצוי (זעתר) (שמן אתרי טהור המזוקק במעבדת השולמית)

קרם טיפולי - הטיפול הדרמטולוגי לפסוריאזיס, אקזמה ואסתמה של העור. הלבונה פועלת כ"מווסת ביולוגי" עבור עור הסובל מדלקת כרונית , מפחית את האדמומיות העזה, עוצר את הגרד הטורדני ומחזיר לעור את הגמישות והשקט ("הלבנת" הדלקת).

פילינג לבונה אנטי-אייג'ינג – מחדש את עור הפנים, מפחית את חספוס העור, מסיר תאים מתים ומחדיר חומצות בוסווליה המעודדות ייצור קולגן. 

קרם הזנה עמוק לעור מבוגר - נוסחה עשירה לשיקום נזקי שמש, טשטוש קמטים.

 הלבונה מאיצה את התחדשות התאים (רגנרציה) ומסייעת באיחוי רקמות פגועות וצלקות.

הלבונה היא מתנה מהטבע ומהמסורת. היא מלמדת אותנו שריפוי אמיתי מתחיל בשקט, בטיהור ובחיבור בין גוף לנפש. ב"השולמית", אני מזמינה אתכם לחוות את עוצמת השרף הזה במוצרים שנרקחו עבורכם באהבה ובדיוק מקצועי.

למידע נוסף ורכישה: www.hashulamit.co.il המידע במאמר הינו לימודי ואינו תחליף לייעוץ רפואי.