האתרוג

האתרוג - Citrus medica בדומה לשאר עצי ההדר, האתרוג ירוק-עד, ונכלל במִשְׁפַּחַת הַפֵּיגָמִיִּים (Rutaceae). הוא מוכר כעץ קטן יחסית וקוצני. צורת הפרי כביצה מוארכת, המתאפיינת בקליפה עבה מחוספסת וריחנית, ובפלחים קטנים מאוד בהשוואה למיני הדרים אחרים. בקצה הפרי נמצא הפיטם, שריד לעמוד העלי. צבע הפרי נע בין ירוק לצהוב, צבע ייחודי המכונה בעברית - תָּרֹג (כמשקל צבעים כמו, אָדֹם, צָהֹב או יָרֹק), כלומר, צבעו כצבע האתרוג בימי הביניים נקרא הצבע אף 'אתרוגי'. לעץ האתרוג יש מספר זנים: האתרוג התימני, אתרוג חזון איש, אתרוג קלבריה ועוד...

היסטוריה מולדת האתרוג היא הודו, משם נדד לפרס, ארם-נהריים, ישראל ומצריים. בחפירות ארכיאולוגיות נמצאו בבבל גרעיני אתרוג משנת 4,000 לפנה"ס ובמצריים נמצאו אתרוגים בקברים ובתמשיחי קיר מ-1500 לפנה"ס.

המורשת היהודית - מקורות ומסורת האתרוג נמנה עם ארבעת המינים הנוטלים בחג הסוכות. נאמר בפסוק (ויקרא כג מ): "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל..." . בתלמוד (מסכת סוכה לה, א) מבואר שפרי עץ הדר הוא פרי האתרוג, ומובאים לכך טעמים שונים: נאמר ´פרי עץ´, דהיינו שטעם הפרי כטעם העץ; והאתרוג הוא פרי שטעם עצו כטעם פריו.

פירושים שונים נִתְּנוּ לצרוף 'עֵץ הָדָר':

• ביוונית עתיקה 'הידור' פירושו מים, כלומר צמח הקשור במים ואכן, הצלחת גידול האתרוג תלויה בטיפול מסור ובהשקיה מתמדת.

• הָדָר במובן מהודר או נהדר, כפי שמוסבר ב'תרגום השבעים' או בתרגום הלטיני 'הוולגתא', משמע, פריו של העץ היפה ביותר. הרמב"ן מסביר את מקור השם אתרוג מן רג"ג בארמית, מלשון ´חמדה´ ו´נעים למראה´, כלומר, ´הדור´. (אונקלוס מתרגם את הביטוי ´לא תחמוד´ - לא תרגג). יתכן ומקור השם הוא פרסי - תוּרוּנג', המזכיר במצלול את האורנג' (orange) באנגלית.

• הָדָר - מספר על פרי שדר (גר) על העץ תדיר; באתרוג, בניגוד לעצי פרי אחרים, לאורך כל השנה קיימת פריחה וחניטת פרי. בשל תכונה ייחודית זו, הציע רבי יהודה הנשיא לקרוא 'הַדִּיר' ולא הָדוּר, והסביר כי בדומה לדיר שמאכסן בו גדולים עם קטנים, כמוהו כעץ האתרוג, אשר בו יש פירות גדולים (הפירות של שנה שעברה) יחד עם פירות קטנים (פירות השנה}, כך נמצאים על האתרוג פירות בגילאים שונים. * נאמר ´פרי עץ הדר´ - ´הדר באילנו משנה לשנה´, דהיינו, פרי אשר נשאר על העץ כל השנה; וגם תנאי זה מתקיים באתרוג. * הזן המכונה 'אתרוג תימני', המגיע לגודל מרשים, עדות לכך ניתן להבין ממעשהו של רבי עקיבא, המצדיק נשיאת אתרוג על הכתף: "מעשה ברבי עקיבא שבא לבית הכנסת ואתרוגו על כתפו" (בבלי, סוכה ל"ו ע"ב). בשנת 2006 התפתח על אחד העצים אתרוג במשקל הקרוב ל-4 ק"ג, אשר נכלל, אחר כבוד, ב'ספר שיאי גינס'. בסמוך לאתרוגים עוברת אמת מים, ממנה מקבלים העצים את ההשקיה המרובה, לה הם זקוקים ומצדיקים בכך את אחד מכינוי ה'הדר' (הידרו או הידור - מים ביוונית). קבלה היא בידנו שאותו "פרי עץ הדר" שהתורה מתכוונת אליו, זהו האתרוג (הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה). אעפ"כ הגמרא מציינת אותו בכמה וכמה תכונות ומחפשת להן אסמכתא בפסוק. אחת המרכזיות שבהן: "פרי עץ - שטעם עצו ופריו שוה" (סוכה לה ע"א, ויקרא רבה פ"ל פי' ח). בזמן המשנה והתלמוד אכלו - לאחר המתקה במלח או בחומץ - לא רק את הפרי, גם את התמרות או הלולבים - הנצרים הרכים קודם שהתפתחו לעלים. אלא טעמם אינו שונה בהרבה מטעם הפרי" (פרופ' פליקס, "עצי פרי למיניהם" עמ' 152). בתחילת הבריאה חטאה הארץ. הקב"ה צוה עליה שתוציא "עץ פרי עושה פרי למינו". עץ פרי". וכתב רש"י (בראשית א יא עפ"י ב"ר ה, ט): "שיהא טעם העץ כטעם הפרי, "והיא לא עשתה כן אלא ותוצא הארץ וגו' ועץ עושה פרי - ולא עץ פרי". תכונה זו - "טעם העץ כטעם הפרי" היא ביטוי של יצירה אידיאלית שלמה, וכפי שכותב הרב קוק זצ"ל (אורות התשובה פרק ו סעי' ז): מתחילת הבריאה ראוי היה טעם העץ להיות גם הוא כטעם פריו, כל האמצעים (העץ) המחזיקים איזו מגמה רוחנית (הפרי) גבוהה כללית - ראויים היו להיות מוחשים בחוש נשמתי באותו הגובה והנועם שעצם המגמה מרגשת בו כשאנו מציירים אותה... אף שהארץ חטאה והוציאה רק עצים עושי פרי - יצאו מכלל זה האתרוג שטעם עצו ופריו שוה. אך השלמות הזו שטעם העץ הוא כטעם הפרי או שהאמצעים הם ברמה הרוחנית של המגמות - היא גם הגורם לנפילה הגדולה, לחטאו של אדם הראשון. ר' אבא דעכו אמר שהאילן שממנו אכל אדם וחוה הוא האתרוג: הה"ד: "ותרא האשה כי טוב העץ" - אמרת צא וראה, איזהו אילן שעצו נאכל כפריו. ואין אתה מוצא אלא אתרוג (ב"ר ל פ' טו). חטאו של אדם הראשון, כחטאה של הארץ - הם כמעט הכרח המציאות. במתכונת הנוכחית של העולם, אין הארץ ואין האדם מסוגלים לראות את האידיאל הרוחני באמצעים כמו במגמה. בכל שנה, כאשר אנו נוטלים את ארבעת המינים - אנו מתקנים את חטאו של אדם הראשון, כפי שמבאר הרמב"ן (ויקרא שם) שמילת התואר "הדר" שווה למילה אתרוג בלשון ארמית, כמו שמצינו בתרגום אונקלוס על הפסוק "נחמד למראה" - "ד מ ר ג ג למיחזי". וכותב הרמב"ן (ויקרא שם): ועל דרך האמת - הפרי שבו רוב התאווה ובו חטא אדם הראשון, שנאמר: "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעיניים..." והנה החטא - בו לבדו, ואנחנו נרצה לפניו עם שאר המינין... הד לשימוש קדום באתרוגים נוכל למצוא אגב סיפורים העוסקים במחאה חברתית של קהל, שהתנגד לקיום מצווה בדרך החורגת מהמקובל: אחד מהם הוא סיפור מהמשנה אודות אלכסנדר ינאי, המלך והכוהן הצדוקי, שניסך מים על רגליו בסוכות במקום להגביה את הכלי: "שפעם אחת ניסך על רגליו, ורגמוהו כל העם באתרוגיהם" (משנה, סוכה ד ט). סיפור אחר עוסק בהכשרת גֵרים לשאת אשה ממזרה בבבל: "דרש ר' זירא במחוזא: גר מותר בממזרת, רגמוהו כולי עלמא באתרוגייהו" (בבלי קידושין ע"ג ע"א). העובדה כי מצוות אתרוג דורשת הקפדה והידור, הפכה אותו לסמל מחאתי כמו במקרים אלה. יש בו באתרוג כוחות רבים, והוא מהווה דוגמא למורשת עתיקה שעם ישראל השכיל לְשַׁמֵּר; מוכר, למשל, מכתבו של בר-כוכבא בעיצומו של המרד אל יהודה בר מנשה, המבקש ממנו לספק לחייליו לולבים ואתרוגים לקיום מצוות סוכות, ידועים סיפורים מרגשים על אתרוגים מארץ ישראל שהגיעו לגלות 'בדרך לא דרך' וגרמו להתרגשות מיוחדת לאוחז בהם, מתוכם מיוחדים סיפורים על אתרוגים שהגיעו אל מעבר ל'מסך הברזל' ועוד. מתוך היחס הייחודי שזכה לו האתרוג, נוצר שם הפועל 'לְאַתְרֵג' או 'אִתְרוּג', שעיקרו הקפדה ושמירה יתרה, כפי שנהוג באתרוג.

רפואה עממית התכונות הפרמקולוגיות של האתרוג היו מוכרות כבר בעת העתיקה ובימי הביניים. מתוך כתבי העבר עולה כי ייחסו לאתרוג טווח רחב של שימושים ותכונות פרמקולוגיות. אחד השימושים שעליהם דווח כחומר הסותר רעלנים וארס (אנטידוט). הרמב"ם ממליץ על האתרוג כתרופה לעקיצות ונשיכות של בעלי חיים ומוסיף שמשקה מעליו יועיל ויבריא החולה החלוש. הרמב"ם מוסיף בפרקי משה ברפואה - " האתרוג הוא התפוח הרפואי החשוב ביותר ויש בו את רפואות הגוף , גם אם לא ימצא הפרי, לוקחים מהעץ או מהעלים ומבשלים כמו תה ושותים מזה כפי הצורך והוא טוב לכל מחלה וירפא אותם בסגולתו." אסף הרופא בן ברכיהו שחי במאה השישית (לסה"נ) , חיבר ספר תרופות בעברית שמיוחס לו היסטוריה רפואית מתועדת מאז ימי שם בן נוח . בספר מובאות עשרות תרופות ובספרו הוא מציין שגרעיני אתרוג מועילות לכאבי כליות ושמן שהופק מהקליפה מצוין לכאבי אוזניים. יצחק בן שלמה, רופא יהודי מפורסם במצריים, ששימש כרופא החצרות החליפים במצרים ובטוניסיה ( נפתר ב-932 ) כותב שמיץ אתרוגים מסייע לשיכוך דלקת המרה, מסייע למעיים ומעורר תאבון. הרב צהלון (1693-1630) משבח קליפות אתרוג מסוכרות כמאכל המוסיף תיאבון, עוזר לעיכול ומוסיף כוח לבטן ולכבד. טוביה הרופא מציין שפריו יפה לכל חולי, משמח את הלב, מזין את הגוף ומרווה את הצמא למים. רבנו יוסף חיים (1909-1983) מבגדד, מגדולי האחרונים, פוסק, מקובל, דרשן ומנהיג, שכתב, בין השאר, את הספר "נפלאים מעשיך": "האתרוג נחמד למראה וטוב למאכל, ובו סגולות רבות ונפלאות. קליפתו מסירה כל כאב פנימי ומחזקת את הגידים, כשעושים מזה מרתח כמו תה ושותים את זה, וממתיקים בסוכר או דבש, ויש בו מרירות, אך זה בריא לגוף. אכילת אתרוג טוב לכבד, ומרווה את הצמא, וגרעיני האתרוג, טובים לכל, והפרי כולו משמח הלב ומחזק את הגוף, והוא רפואה לכל מחלה" וכתב בספר ´טעמי המנהגים´ (בשם ילקוט משה ת'ל´) סגולת האתרוג מי שנתאלם וניטל ממנו הדיבור ייקחו קליפת אתרוג ושימו בפיו של החולה, ותראו פלאות, וקליפת האתרוג, מחזקת את הלב, יעשו מזה תה, וישתה מזה הסובל כמה ימים עד שייטב לו, או יאכל הקליפות, ובגלל מרירותן ישים קצת סוכר וימצוץ אותן ויתרפא´.

האתרוג במורשת יהדות תימן יהודי תימן, שהאמינו בפשטות אופיינית בדברי חז"ל, שדימוהו ללב האדם, החשיבוהו כפרי מחזק את הלב, מגמיש את עורקיו ומיצב את פעילותו. עיקר שימושו היה באכילה, ומביני דבר החשיבו את הקליפה כבעלת סגולה רפואית. השתמשו בפרי כשהוא מרוקח בדבש, או כשהוא בצורה טבעית לחיזוק הגוף, לחיזוק ההריון, להפסקת דימום אפשרי בהריון, כפרי מזין את המינקת ומשפיע היטב על חלבה ועל תינוקה. הם האמינו בפשטות בדברי חז"ל, המלמדים שיש השפעה גדולה על התינוק באכילת האתרוג בתקופת ההריון, ומי שאוכלת את הפרי יהיו לה בנים מריחים (כתובות). הם האמינו, שהאתרוג נחשב כמרבה זרע כדברי רבינו הקדוש, שאמר שזהו אחד מעשרה דברים שמרבים את הזרע (ראה פרקי רבינו הקדוש פ"ה), ואי לכך "זב אין מאכילין אותו אתרוג שמביא לידי טומאה" (מסכת יומא דף י"ח). אנשי הסוד והקדושים אשר בארץ המה היו מחשיבים אותו כפרי סגולי המטהר את גוף האדם ומתקן אותו מפגם הברית, כפי שנראה זעיר פה וזעיר שם בספרי הדרוש של יהודי תימן. הם החשיבו את הפרי שהשתמשו בו למצות ארבעת המינים כפרי סגולי, ונתנו אותו למקרים שונים כגון במקרה שניטל כוח הדיבור מחולה ונעשה כאילם, או שמתקשה לדבר, על ידי אכילתו או על ידי נתינת פלח של אתרוג בפיו. האתרוג לפי מסורת המרפאים המסורתיים נחשב כפרי חם ויבש, ואי לכך הוא מקשה על העיכול- מחד, אך בעל פעולות רפואיות רבות- מאידך, וגם בעל השפעה נפשית. היה מקובל, שהפרי, העלים, הקליפה של האתרוג והגרעינים שלו יעילים לבעיות של דיכאון, אי יכולת ואי רצון לפעול, חיוניות מועטה וכדומה. גרעיני האתרוג היו נחשבים כפעילים נגד הרעלות שונות, והמרפאים המסורתיים בהשפעת הרמב"ם היו משתמשים בה למטרה זו. לכבדות השמיעה ורשרוש באוזניים היו מטפלים שונים סוחטים את קליפת הארוג, מערבים אותו בשמן חרדל, ומחדירים שתי טיפות באוזן מספר ימים עד לריפוי. טיפול זה הוא יעיל, בלתי מזיק, ומשפיע גם על הריכוז. בתימן השתמשו רק באתרוג התימני הבלתי מורכב, ולא הכירו שום סוג אחר. האתרוג היה גדל גם כפרי בר בשטחים רבים.

מחקרים על פי הספרות המדעית, ישנם מחקרים רבים אשר מצביעים על כך שבקליפת האתרוג ישנם חומרים נוגדי סרטן ( וגם לפירות הדר אחרים ). במאמר Antitumor-promoting activity of coumarins from citrus plants שהתפרסם ב- Planta Med. 2005; 71(1):84-7 נבדקו כ-31 מרכיבים מסוג קומרינים (שהינם סוג של פנולים הנחשבים כנוגדי חימצון) מ-11 סוגי הדרים שונים. חלק מהקומרינים הראו פעילות נוגדת השפעת סרטן העור, חלק אחר הראה פעילות אנטי דלקתית ואפקט חיטוי יעיל ביותר. מחקר יפני מגלה כי דבש, סוכר ופרוקטוז ( סוכר פירות\תירס) פוגע בספיגת חומר במעי הגס בשם נרינגין ( naringin) ומכאן פוגע בפעילות הנרינגנין (naringenin), שמסייע לזירוז פעולתם של שני סוגי אנזימים הנמצאים בכבד ואחראים על סילוק רעלים מהגוף ובכך מסייעים במניעת סרטן המעי הגס. קליפת האתרוג כשם שקליפות של פרות הדר אחרים, מכילה את הנרינגנין (naringenin) אשר תכונותיו ואזורלקסנטיות (מרפות כלי דם ולפיכך גם מורידות לחץ דם). רצ''ב קטע ממאמרו של ד''ר גבעון:"ממחקר שנערך בשנים האחרונות מתברר כי יהודי אתיופיה נהגו לצחצח את שיניהם בענפים של עצי אתרוג, לאחר שחשפו את סיביהם הפנימיים. עצי האתרוג באתיופיה מכילים חומרים שונים, ביניהם פחמימן בשם Terpene, אשר יחד עם מגנזיום יוצר חומר משולב רב השפעה בשם MTC. הוכח כי לחלק מחומרים אלה פוטנציאל לעיכוב התרבות תאי סרטן, חיידקים ופטריות, שהשילוב ביניהם יוצר ככל הנראה אפקט משולב לפעילות אנטי דלקתית, ואפקט חיטוי יעיל ביותר, גם במינונים נמוכים. מחלות החניכיים השונות, בשלביהן המתקדמים, גורמות לדימומים, כיבים, כאבים וזיהומים קשים, ובשלב מסוים אף נדרש ניתוח בו חושפים את החניכיים ומקציעים את השורשים ליצירת שטח מגע יעיל יותר בין רקמת החניכיים והשן. הדלקת החריפה לא נגרמת בגין פעילות החיידקים באופן ישיר, אלא בעיקר בהשפעת פעילותו של אנזים מסוים המופרש על ידי הגוף, שמטרתו מלחמה בחיידקים. ה MTC הנמצא בפרי האתרוג, בענפיו ובעליו, פועל ככל הנראה כחומר מחטא המעודד את יצירת נימיות הדם במקומות שנפגעו, ואף בונה מחדש את חומר השן שנהרס.

האתרוג הסיני Citrus sarcodactylis Fructus הנקרא בסינית: Fo Shou . פרי זה הוא אחד מפירות ההדר הנפוצים בעולם הסיני. למעשה זהו זן של אתרוג הדומה לו בצורתו, ריחו וטעמו. האתרוג - Citrus medica - מצוין במאגרים הבוטאניים כוריאציה של הצמח הסינית Citrus sarcodactylis Fructus הנקרא בסינית: Fo Shou . הוא שייך לקטגוריית מווסתי הצ´י, כדרכם של צמחים ארומאטיים רבים. האנרגיה שלו חמימה, בדומה לקליפות הדר אחרות והוא מר וחריף. בהיותו צהוב וריחני הוא חודר לטחול ולקיבה. מרירותו מאפשרת כניסה גם לכבד, במיוחד כאשר הוא נקטף בעודו ירוק.

תפקידים:

• מניע את צ´י הכבד - לכן מתאים לכאב היפוכונדרי, נפיחות וגיהוקים על רקע תקיעות צ´י הכבד. מניע חזק את הצ´י אך חלש יחסית בהפסקת כאב.

• מאזן בין הטחול לקיבה במצבי תקיעות צ´י הטחול והקיבה עם כאב בטן. לטיפול בכאב ונפיחות, ירידה בתיאבון וגיהוקים. מייבש לחות ומסלק ליחה בשיעול כרוני.
  

שמן האתרוג השמן המופק מהאתרוג נחשב לאנטיביוטיקה של הטבע. האתרוג מכיל 31 חומרים מסוג קומרינים (סוג פנולים שנחשבים כנוגדי חמצון). חלק מהקומרינים הראו פעולות נוגדות השפעת סרטן עור. חלק אחר הראה פעילות אנטי דלקתית ואפקט חיטוי יעיל ביותר. עשיר בציטרונאט – חומר מבהיר עור, מבהיר כתמי עור ) פגמנטציה) עשיר בחומר שנקרא MTC (פחמימן טרפני משולב עם מגנזיום). נחשב לחומר אנטיביוטי נוגד חיידקים רב עוצמה. שומר על העור מפני אובדן לחות. מכיל תערובת לחותנים הדומה בהרכבה ל NMF = פקטור הלחות הטבעית של העור. מכיל את הויטמינים E A C, פלבונואידים מתאים לכל המצבים הדלקתיים, עור מבוגר, יבש, חסר ברק, גס. מטהר את הפה והגוף, מחזק ונוגד רעלים. עוזר בפריון לגברים ולנשים ובבעיות עור ופיגמנטציה . ערכה - שולמית מנסה